במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Diabetes, Obesity and Metabolism, החוקרים שאפו להעריך את הקשר בין שימוש במטפורמין לבין הסיכון לליקוי שמיעה תחושתי עצבי פתאומי, SSNHL.
עוד בעניין דומה
החוקרים השתמשו במסדר הנתונים של ביטוח הבריאות הלאומי של טייוואן מ-2008 עד 2020. הם איתרו חולי סוכרת סוג 2 שהשתמשו באופן קבוע במטפורמין והוגדרו כמי שהשיגו ≥80% מיחס אחזקת התרופה (MPR - Medication Possession Ratio) וקיבלו ≥28 מנות יומיות מוגדרות מצטברות (cDDD - cumulative defined daily doses) בתוך שלושה חודשים.
קבוצת הביקורת כללה מטופלים שמשתמשים בתרופות נוגדות סוכרת אחרות עם יחס אחזקת תרופה דומה. הם השתמשו בהתאמת ציוני נטייה כדי להבטיח השוואה בין שתי הקבוצות ובמודלים לסיכונים מתחרים כדי להסביר את התמותה. כמו כן, חושבו יחסי סיכון (HRs), שיעורי שכיחות (IRs) ויחס שיעור היארעות (IRR).
מתוצאות המחקר עולה כי למטופלים שנוטלים מטפורמין היתה שכיחות נמוכה יותר של ליקוי שמיעה תחושתי עצבי פתאומי, עם שיעור שכיחות של 11.48 ל-10,000 שנות אדם, בהשוואה ל-15.66 ל-10,000 שנות אדם באלה שלא משתמשים במטפורמין. כלומר, יחס שיעור היארעות של 0.73 (רווח בר סמך 95%, 0.66-0.82, p < 0.0001).
יתר על כן, יחסי סיכונים מותאמים הצביעו על ירידה של 27% בסיכון לליקוי שמיעה תחושתי עצבי פתאומי בקרב משתמשי מטפורמין (יחס סיכון 0.73, רווח בר סמך 95%, 0.66-0.82). מינונים מצטברים גבוהים יותר (Q4: יחס סיכון 0.36, רווח בר סמך 95%, 0.29-0.46) ומינונים יומיים של מטפורמין (≥1 DDD: יחס סיכון 0.78, רווח בר סמך 95%, 0.69-0.87) נקשרו להפחתה נוספת בסיכון. שימוש במטפורמין היה קשור גם לתמותה כוללת נמוכה יותר.
החוקרים סיכמו כי שימוש במטפורמין קשור להפחתה תלוית מינון בסיכון לליקוי שמיעה תחושתי עצבי פתאומי ותמותה כוללת נמוכה יותר בקרב חולים עם סוכרת מסוג 2. ממצאים אלה מדגישים את התפקיד הפוטנציאלי של מטפורמין במניעת ליקוי שמיעה תחושתי עצבי פתאומי ובשיפור תוצאי השרידות באוכלוסיית חולים זו.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות